מורה לגיטרה ושמו - דרור יקר, אהבתי לתחום כתיבה יצירתית מוזיקלית התחילה לנסוק לפני שנים מרובות בביתו של הגיטריסט הנודע והאגדי בישראל ששמו דרור יקר. כל השבוע הייתי מחכה שיבוא יום השישי הגדול ושנפגוש. באותם הימים לבי היה נתון למוזיקת מטאל, סקייטבורד ולנערה יפת מראה ותואר בשם אודליה נחמיאס שהייתה אהבתי הגדולה ושיופייה ודרכי הנועם שבזכותה סללו לה עתיד בתחום מפיקה מפורסמת ואנוכי כל כך שמח בשבילה, אודליה הייתה ההשפעה הגדולה של חיי בצעירותי ודרור יקר היא העוגן שעזרה לספינת הרומנטיקניזם האיפרסיוניסטי לצאת מתוכי למחוזות צלילי ההוויה והכתיבה היצירתית לאין סוף.

בגיל 20 רחוב שינקין היה המקום להיות, אם אתה לא הייתה אתה לא תבין איזה מסיבת רחוב היה כל שישי, זה הרבה לפני כל העיצוב המכוער ושלעניות דעתי בושה לתושבי המקום, הצורה שכיום נראה הגן המפורסם זה חוצפה ולא מייצג האנשים ויותר מזאת הרס את המומנטום של העבר ואחדות האומנים. במתכונת הקודמת הגן היה מקסים, במה של שלושה מדרגות גדולות שישבו כל הצעירים. אני זוכר איזה ביישן הייתי, אך הייתי מגיע יושב חצי שעה שמסביבי בלאגן, עישונים, בחורות פצצות, נערות מתהוות, כל מי שחשבת היה בא למקום, שינקין של תחילת שנות ה 90 זה מקום להיות ולנשום. 

מורי היקר היה גר ברחובות המקבילים וממש באמצע כל הבלגן, זוגתו הייתה בחורה וזמרת ברוכה בשם סיני, הייתה יוצר ובעלת קול מדהים, רוקיסטית אמיתית ואומנית יוצר מציירת ופשוט מדהימה. תמיד שנכנסתי לביתו היא היתה מקבלת אותי בברכה והיה נפלא להגיע לבית מורי ורבי הגיטריסט. שלוש שני ישבתי והתאמנתי והגעתי למורי פעמים בשבוע, זה היתה תקופה של אימונים שלא נדע. חמרות שבמקביל אימוני בתחום הסקייטבורד החלו להשתנות וליצור לי כיוון של מחליק שפונה לכתיבה מוזיקלית משהו חש שחובה לי תמיד להישאר באיזור האקסטרים.

ההכנה לשיעורי הגיטרה עם דרור יקר הייתה מקודשת מבחינות רבות, לא רק בגלל המקום הרגשי ורוחני הלא מפתוח שהייתי שרוי אז, יממה לפני השיעור כבר ביום חמישי החילוני והקדוש הייתי מסדר הקלסר, תווים, ציוד, לוקח איזה קלטת להשמיע לו דברים שכתבתי, ותמיד דרור היה פתוח ונתן תחושה שאתה תצליח למרות כל הקשיים שהיה לי בשנים הראשונות. אצלי לא היה המושג הצלחה, המבנה הרוחני והנשמה שלי חפצה למקצוענות ופרפקציוניזם סחר פשרות שהגיע ונשען על פחדים וחרדות ומצוקות מטראומות עבר רבות, הגעתי לדור כאלוף ישראל האגדי בסקייטבורד, אחד שתוך שנה נהיה אלוף ישראל, שלאחר שנתיים התחרה בתחרות עולמית וכו'. המסע שלי לדרור החל בתרם היוולדי והכי חשבו עזר לי לצאת ממצוקותיי וחרדותיי הרבים, לימוד הנגינה המקצועית הגיע ממקום לא פשוט, ממקום של להראות לכולם שאני לא תלמיד גרוע,  שלא רק להחליק בסקייטבורד יודע, שיש לי גם מה לומר לכולכם שם בחוץ בעלי האגו וקצרי המחשבה שמלבד האגו מניה אינכם רואים אחרים ממטר.

גודרי היה לי קשה כל השנים הראשונות והייתי מתאמן ימים שלמים מהבוקר עד הערב ולבסוף יוצר להתאמן על הרמפות במתקן הסקייטבורד ספורטק ז"ל. אני רציתי להפוך להיות ווירטואוז מפלצתי ויוצר מקורי, רעיונאי בצליליו, הוגה דעות בצלילים... ציפור שעפה...הביישן המופנם שיוצר בצליליו - הייתי רומנטיקן. אני שמחלומר שלפני שנים רבות סיימתי ואיני חולה במחלה הנוראית "פרפקציוניזם" שכל כך הפריעה לי בדרכי לכניסה לתעשייה המוזיקלית. הרבה אומנים סובלים מהפרעות קשב וריכוז, ממחשבות ורומנטיקניזם חסר תקנה שלבסוף רק מפריע לאומן עצמו בדרכו להצלחה.

אצלי זה ההפך, לא רציתי הצלחה רציתי להיות אלוף - רציתי להיות הטוב ביותר - רציתי לומר אולי למורתי המתעללת מילדות, תראי מה אני עושה - רציתי להיות אלוף .העיקר הבריאות ולא המדרש העיקר אלה המעשה וירבו הימים ונזכה למורים ברוכים וחסידים כדרור יקר שבזכותם למדנו כיצד להפוך לגיטריסט ואומן .. שאתם מגיעים אנא ספרו לדרור אודות המאמר והפנו אותו שירגיש חסדי אדוני', שידע שאוהבים אותו תלמידיו.


כולנו חברים ליצירה

                 כולנו חברים ללמידה 

                               והחשוב מכל מתהווים באמונה

גיא "נילס" זלמנוביץ
בוגר מכללת "הד"
מלחין יוצר וגיטריסט
www.guy-zalmanovich.com

<!--Session data-->

<!--Session data-->

<!--Session data-->

<!--Session data-->

<!--Session data-->

<!--Session data-->

<!--Session data-->