שלום רב, הקטע הבא נכתב לאור הפצמרים הנופלים , מוקדש למשפחה מיוחדת שאני מכיר, כמו כן לכל המשפחות מישוב נתיב העשרה.

איך אתחיל, ההכרות שלי עם הישוב החלה לפני כמעט שנה, למזלי משמיים, אדוני' אהב את תפילותי, כאיש מקצוע מתחום ההייטק  עבדתי בבטכניון בפקולטה למדעי המחשב, יום אחד  בדרכי המיגעת חזרה תל אביבה,לאור 4 אוטובוסים ושני רכבות כל יום, עליתי במדרגות העולות לגשר החוצה את הרכבת (ארלוזורוב) הסתכלתי לאחורי ופני ראו את אהבת חיי שטרם הכרתי, ומשם גלגלי ההוויה יצאו אך לא לשם הכתבה תזרום, זה סיפור אחר. ההכרות עם זוגתי הניעה אותי להגיע לנתיב העשרה , לא היה לי מושג כלל וכלל אודות המיקום הפיזי, ושלא נדבר אודות הפצמרים והחומה המפחידה. אך לפני הכל אני רוצה להוסיף כמה דברי מתק ורוח חיובית לכל תושבי הישוב, ליבי יוצא לכם יהודים ואחיי הנכבדים, חזק ואמץ וישמור השם אותכם בדרכם ואמונתכם.

אז מה זה הישוב הזה? - נתיב העשרה, לפני כל זה מקום קדוש לדעתי, נתיב עשר הספירות, הדברות, המאמרות, ורבות נכתב אודות המספר הזה מתורה וקבלה וספרי קדושה אך לא נכנס מטעמי התרכזות בנאמר והתוכן שהקשרו לכתבה וכו', מי שרוצה לראות, חייב להגיע, לראות כדי להאמין. כדי להבין את הישוב יש להבין את התושבים/דיירים המתגוררים שם, מרבית האנשים נחמדים תחת ההגדרה הנוראית - חילונים ציונים, אך לא זו מטרתי לומר, עיניי ראו אור שם, לעולם מניין מתפללים בבית הכנסת, הינם מבוגרים, וכואב לי לראות שאמונה בבורא עולם לא כיחס הלאומניות בישוב.

ולצערי ושמחתי יש תמורות חיוביות בהסתר שאני רואה.
החלטנו לעלות לישוב לכבד את הורי זוגתי בעשיית השבת יחדיו, הם מקסימים ולצערי הם חיים לצד רעשי הטילים הפצמרים מזה תקופות לצד חיילנו הנכבדים שעושים עבודתם הברוכה ומגינים על דם יהודי קדוש.
לאחר שהתישבנו החלפנו דברים וסיימנו את ארוחת צהריים החלטתנו להכניס לגופנו שתיה קלה לצד הרוח הצפונית המגיע מהים בניחוח פרחי בר שונים. הוחלט יחדיו שנצא לעשות טיול רגלי ולהקיף את כל המושב, כך ידעתי שזוגתי מהיותה בגיל שלוש תושבת המקום תספר לי אודות הישוב וההיסטוריה בתחומים שונים.
דברים התגלו לעיני גם לשמחתי ואכזבתי, אחד אני חושב שיש נזק סביבתי קיצוני עקב התנהגותם של עצי השיטה המכחילה אשר הובאה מאוסטרליה לישראל , צמח זה הינו חזק ושורשי כמו העם היהודי באמונתו ומשמירת ערך יהדותו, צמח עיקש אשר יעודו היה שמירה על דיונת החול שלא תסחף עם הרוח התפשט בכל האיזור בצורה עקבית.
הצמח ממש הורס כל חלקה, זה כמו קוץ שלא נעלם לעולם, כמו האנטישמיות המצחיקה ושנאה של ערבים מוסלמים החינמית כלפינו לריק, הצמח יפיפה חודש בשנה בעת פריחתו הצהובה אך יתר השנה ירוק עד ועל אף היותו עץ נדמה כשיח משעמם ללא חיות.

צמח שעושה רוח כמו הגדה והערבים בעזה, דיברי מעשי פשע וסרק, זאת הבינותי כנגד הצמח.
תבינו, במבט עין יש מולנו חומה, גדרות (שני גושים מקבילים), לא בדיוק נוף שהינו רוצים לראות, כמו כן ששאלתי מתי התחיל כל הסיפור זוגתי ציינה שבעבר הייתה יכול לקום ללכת ישר עד הים והכל היה חולות דיונות נקיות חול נפלא לחוש את הבורא לצד ההליכה הרגלית.
קיום לא דובים ולא יער, צמחי השיטה בכל מקום, חילים בשטחים, שומעים יריות מעזה ורק לפני כמה ימים הגיע שר הביטחון הליצן אהוד ברק, התקיים ראיון עם אימא של זוגתי.
לאורך הטיול שאלתי אודות דברים, נאמר לי שהיה כאן עולם של עדן, מרבץ חולות זהובים להליכה ללא גדר הפרדה, ליבי שמח, אך המציאות עוברת את הדמיון, חזרנו לביתנו לתפילת ערבית לאור החמה השוקעת.