פתגמים נבחרים

מאת קרן דרור, מצווה ועברה - שלום וברכה שבוע טוב וגמר חתימה טובה אמן, לא מזמן השגתי הבנה עמוקה בעינין "מצווה" חשתי מעין התעוררות מסוימת לחוסר שמצוי בי. החוסר הזה הרגיש לי שממלא אותי במוטיבציה ועירנות קדימה לשעוט לעבר המצווה הבאה אשר מולידה לי סנגור למעלה בשמים ואילמלא סנגור לבטח משמחת את מקבל המצווה ואילמלא שימחת או אושרו של מקבל מצוותי אז על כל פנים פעלתי תנועה בעולם ואפילו אם בזכות הפעולה יש לי פחות מרשרשים בארנק או/ו בגדי התלכלכו או/ו ...

אני חשה שדיבורים בעלמא מעבר לכוחי ולהלן שיוויון נפש ממילותיו של רבי יהודה אריה ליב מגור זצ"ל שאמר: כשם שהירהורי עברה קשים מעברה- כך הירהורי מצוה חשובים ממצוה. אך אנוכי עוד טרם הגיתי אף הרהור קל בעינין המצווה, לבטח –אין שימחה כשמחת מצווה [רבי אלעזר רוקח זצ"ל] ועיקר תענוגו של השם יתברך ממעשה המצווה- ההתלהבות לעשותה [המגיד ממזריץ זצ"ל], אך היכן מוצאים אותן??? התלהבות כבר יש ברוך השם.

ולכן ממשיכה לדפדף בדפים , מענין לגלות שמצווה מבחינתי הינה להיות נדיב בחיוכים [בדרך כלל מעביר מסר מתעתע משום מה] או לעזור לאדם מבוגר לעבור את הכביש וכשזה סוף כל סוף מתרחש נדמה לי שקיבלתי מתנה לידיים כמו כוח כזה שגורם לי לחיוך מבפנים [למרות שזה עצוב שישנם מבוגרים שכאלה שמתקימים מחסדי אנשים] שמה שבעיקר מענין זה שעינין המצווה לרוב הוא בכלל וככלל קשור לקשר האישי של אדם עם בוראו. והרי כל אותן מצוות קלות בהן אנו נתקלים מידי פעם, כגון לעצור לטרמפיסט, לתת לאדם מסוים לעקוף אותך בטור כיוון שהוא ממהר לאסוף את ילדיו מהגן, לחייך לפקידה לבנק זו מצווה?? חשוב מאוד לא לשקר לעצמך כי אז אין הינך מקיים את הקשר הנכון עם בוראך שהוא הכי זוכר אותך לאלפים הוא זוכר ויזכור אותך, ז"א שאל תצפו חברי הנכבדים הברוכים כיוון שאדוני' זוכר את מעשיכם הטובים אך יש מצב שאת הפרס על מעשי צדקתכם יקבלו דווקא נכדי ילדכם אותם אשמח שתפגשו ושאף תחזו במתן חסד הבורא על שום טובכם או קירבתכם למושג 'נכון' 'אינסטיקט' 'הזדמן לי ורצית גם לעשות רושם'.

כן!!! אים אתה עושה מצווה ואין אתה יודע מכך ואף פועל את עשיית המצווה בשביל הרושם אז דע/י ש'כל דבר שיש בו רצון השם הרי זה מצווה' כך רבי נחמן מברסלב זצ"ל אומר ולעניות דעתי, מצב הנ"ל שאדם מקיים מצווה ללא ידע מקדים ואף מקיים המצווה בזכות חוסר הביטחון בו הוא חי ואך על מנת ליצור רושם או על מנת קבלת יחס מקיים מצווה מסוימת נדמה לי שזה מצב ממשי שמתאר רצון השם יתברך. אך ,אים יש ביננו קורא שמזהה את המצב הזה אם לא אצלו אז אצל מכר אחר אז שאלו נא את אותו מכר אים חש אותו אדם בשמחה מרובה מכפי ששיער. כיוון שרבי יוסף חיים דויד אזולאי ע"ה אמר ש'שכר השמחה בעשית המצוה מרבה על שכר המצוה עצמה, שזה גורם לי לתהות על משמעות המונח 'שמחה'.

בכל זאת ראוי לציין ששכר מצוה שווה למצווה וזה אומר שמי שעושה מצווה על פי פורמט רצון השם יתברך לבטח יפתחו אישוני עיניו לליבו המתרחב כך שתוך מעט שנים ריבוי המצוות אותן יקיים בשימחה יעשיר את מוחו בזיכרון רגעי שמחתו. ולכן סומכת על מילותיו של רבי פנחס מקוריץ זצ"ל 'כדאי לאדם לחיות שבעים שנה ובלבד שיעשה מצוה אחת כהלכתה'. הסבר על ממושג 'מצוה כהלכתה' נשתדל לברר בהקדם אך עדי אז אמשיך להוות המקשר להקשרים והוסיף שלאפסיות דעתי נדמה לי שמשמעות המצוה כהלכתה הינה השימחה הטהורה ושוב לעניות דעתי יש והשמחה הטהורה המדוברת המקודשת מהווה מילה נרדפת לאהבה. והרי לא כדאי לאדם לחיות 70 שנה ובלבד שיזכה לאהבה הלכתית אחת?.

הנה לפתע פתאום השכלתי לראות כי מצווה הינה בראש ובראשונה בין האדם וקונו. באשר אדם מתקן עצמו בעיני בוראו ופנימיותו מכירה בעצמה ודוחה את הרע ונלחמת בתאוות הרעות וכך ניהיה וניצר אדם הראוי להקרא 'אדם בר דעת' אשר משכיל ונהיר לו או לה כי לעשות מעשים טובים כלפי אדם שהוא איננו אתה ואף איננו משלם לך בכסף הנה מצוות "ואהבת לרעך כמוך"!!! איזו מצווה מרחיקת לכת! כוללת כה דרכים רבות. "שכל טוב לכל עושיהם"{תהילים קיא,י}-לא בחכמה תלוי שכלו של אדם,אלא במעשיו.ומשפט זה קיבלנו מרבי משה מקוברין ע"ה ועל מנת לקבל משמעות אלו הן האותיות יש לפקוח עיננו או ראשנו על מנת התבוננות זיכרונית באנשים השונים אשר פגשנו בחיינו ומי לפי ראות עיננו הצליח בעסקיו יותר מכל? שמא היה זה 'החתיך של השיכבה?' או 'החכם של השיכבה?' והרי דווקא לא הוא ולא הוא התבססו בחיהם והתבססו מלשון בסיס. שהמקימים עשיה ואינם נרדמים על אם הדרך אף זוכים לקיים המצוות.

הרב אריה ליב מגור חוזר למאמרנו במילותיו המלהיטות נבכי מחשבותי באומרו כי המצווה נותנת לאדם כוח בכדי שיוכל לעשותה. ומה אים הקדוש ברוך הוא נתן את אותו הכוח מבעוד מועד?אז אנא הרשו לי להסתמר ממילותיו של רבי יוסף מאיזביצה זצ"ל "כל מצוה שאדם יודע שהיא שייכת לשורש נשמתו- עליו למסור נפשו עליה לקימה".
ואים המשפט הנ"ל לא סימר שערות ראשכם אז שמא רבי אהרון מקרלין ע"ה שאמר ש'כאשר מזדמן לאדם לעשות מצוה בגלוי ובפרסום - זה עונש! עונש מלמעלה!.

המשפט-פתגם האחרון מזכיר לי סיפור חסידי מכתבי קרליבך, הסיפור על 'יוסלה קמצן קדוש' שבקיצור היה היחיד בעיירה עם כסף ולא היה מוכן לתת אפילו פרוטה בתור תרומה ואף אחד מאנשי הכפר לא היה מכבדו בשלום ואף לא בברכת שבת שלום ואז הגיע שעתו לעבור מן העולם וליוסלה קמצן קדוש אישה וילדים , והגיעו חברי העירה ועל ערש דוי שאלו אותו אם עתה כשהו עומד למות יתן את מחצית עושרו לאנשי העירה המסכנים והעניים ועדין יוסלה קמצן קדוש סירב ואנשי העיירה הזעיפו פנים ושילחו בו זו הבשורה: 'אז לא נקבור אותך!!' יוסלה קמצן קדוש ענה כי כל חייב הסתדר בעצמו וכניראה שאף אחרי מותו יצטרך לעזרת עצמו ואמר 'שמע ישראל' ומת. בזכות שאין אני מעונינת לגולל את כל הסיפור במלואו , על איך שכעבור שלושה ימים שיוסלה טרם נקבר קבר אותו השכן באישון לילה. ועל איך שימים רבים טרם מותו של יוסלה ,בזמן שעוד היה בן החיים, היו הילדים משליכים עליו אבנים , אז הגיעו מאות עניים לבית הרב ובקשו כסף והתוודאו רבים העניים כי מזה עשרים שנה שהם מקבלים מעטפה מידי שבוע מתחת לדלתם סכומים נאים עד שאין להם לדאוג למזון ומחייה למשפחותיהם והנה לא הגיעה המעטפה...

אז הבינו אנשי העירה כי יוסלה קמצן קדוש הוא זה אשר במהלך חייו בסתר רוב עושרו לאנשי העיירה ובכך קיימם. אל דאגה אנשי העיר בכו מרה והתבישו מאוד. ורב העיירה זעק לשמים וביקש מחילה מיוסלה על כי לא קברו אותו כדת וכדין וכי שפטו אותו מבלי דעת... ויוסלה התגלה לרב העירה בחלומו וסיפר לו כי הוא יושב עם הצדיקים והוא מוסר תודה לכל העניים שדרכם 'קנה'כיסא מקומו לצד דויד המלך שלמה ומלאכים וקדוש ברוך הוא זיוו מרומם " ואף הוסיף כי הלוואי ויכל היה לחזור למתן המעטפות בסתר.
בברכת מצוות בסתר לכולנו לשנה החדשה ובעיקר מצוות בסתר לאלה שלשונם מהירה והגיעה העת לשמור את מתיקותה לליבנו פנימה ומן הלב לבוראנו האוהב אמן.